634-ז'אן ז'אנה-סקוברב-תיאטרון מסטרוק-אולם ירון ירושלמי634 צילומים-אלי ליאון מסטרוק הנו תיאטרון חדש שהוקם לפני כשנה ע'י אנדרי סקוברב . סקוברב הנו מהנדס תוכנה ורואה בתיאטרון מקום ליצירת תכנה חדשה תוך כדי חיפוש האמת במחזה והצדקת המתרחש על הבמה. מטרת התיאטרון כמעבדת משחק היא לחקור את המשחק בתיאטרון, האמת האמנותית והבימתית שבו. התיאטרון החדש מתבסס על התיאטרון הקלאסי ועוסק באבסורד, בחיפוש המקצועי בנושאים עם מסר חברתי ומוסרי. שם התיאטרון מורכב מהמילים MASTER-אמן וROCK-לטלטל בתוך השם הרוסי לכף בניה. "מרד המשרתות" שהנו מחזה עפ'י ז'אן ז'אנה תורגם,עובד,ובויים ע"י המייסד והוא ההפקה השניה של התיאטרון לאחר שהעלה את "התמונה"מאת יוג'ין יונסקו כהפקה ראשונה. זהו תיאטרון אבסורדי כפי שז'אנה הנו סופר של האבסורד. ז'אנה נולד ב1910 בפריז כילד מחוץ לנשואין של אשת רחוב שהפקירה אותו.הוא נדד ברחובות בין השנים 1930-1940 ואמר שהוא "הפקיר עולם אחד שהפקיר אותו". במחזהו הוא הכניס מוטיבים אוטוביוגרפיים של עבריין שנזרק ע'י ההמון. המחזה הוצג לראשונה ב1947 כשהבמאי היה לואי זובה. הפרוזה של ז'אנה הנה אירוטית,מכוערת ולפעמים פורנוגרפית. הצגת המחזה הנה אתגר הן לקהל הן לשחקנים והן לבמאי. זהו מחזה קשה ועבודת כל העוסקים בהעלתו מפרכת . המחזה דן ביחסים בין שלוש נשים שלפי ז'אנה חייבים להיות משוחקות ע'י גברים. בזאת שביקש שהתפקידים ישוחקו ע'י גברים מקובל לחשוב שבכך רצה לתת במחזה ביטוי לחייו הפרטיים בהיותו הומוסקסואל. במחזה משתתפות שתי אחיות והמאדאם.האחיות מתמרדות נגד המאדאם. הן רוצות להרגה ולהשתחרר ולשם כך עושות חזרות אחת אל השניה בחילופי תפקידים.. יש נסיון לרצח הגבירה ע'י שתי המשרתות.זהו אקט של מרד ללא יסוד כלכלי, מעמדי. מה המניע לרצח. מדוע לרצוח את המאדאם המספקת להן את כל הצרכים ומתיחסת אליהן יפה. ההתנהגות נראית לא הגיונית. מטרתן של האחיות ברצח הנה להשתחרר ממעמדן כמשרתות,ממעמדן כפי שהן חיות.הן רוצות להיות ה"אחר" או לפחות להדמות ל"אחר". שתי האחיות כאמור מחליפות ביניהן תפקידים ועל ידי כך הן משיגות חלק קטן משאיפותיהן.המניע לכל זה לא ברור.יחס המאדאם אליהן טוב אך יש בו מהעלבון. המשרתות רואות בו עליבות,התנשאות,גאוה. ברצח הגברת הן מנסות להשיג חלק מהשאיפות שלהן.ההשפלה היא הדרגה האחרונה בה הן מרגישות טוב. המשרתות משרתות את הגברת בגבול המוכתב להן על ידה-אהבה ושנאה.האהבה שרוכשת להן הגבירה נראית להן לא רציונלית ולא טבעית במבט ראשון. המשרתות במעשיהן גובלות בהשמדה עצמית. הן רוצות להראות את הסיבות לשינוי העצמי, את הרצון להיות אחר ולא אתה-אתה בורח מלהיות עצמך. רוב המחזה הנו דו שיח בין שתי המשרתות-קלייר-כנרת אריאלי וסולאנז'-עדי חורש המחליפות תפקידים של משרתת ומאדאם.את תפקיד המאדאם מבצעת אביטל לדנר. משחקם של השלוש מסוגנן,נראה לפעמים אבסורדי כנדרש מהתפקיד.יש הרבה מלל החוזר לפעמים על עצמו. הבימוי רציני ומתמקד בדמויות ללא סטיות מהעיקר וללא רצון להקל על הצופה. המחזה משוחק על רקע תפאורה יפה ואסתטית מאוד המורכבת מוילונות אדומים,שידה ואביזרים קטנים אחרים.אין כמעט מוסיקה אלא תיקתוק מתמשך. לראות או לא לראות:חוויה תיאטרלית לאניני טעם ואוהבי תיאטרון מובהקים. נכתב על ידי elybikoret -אלי ליאון, 16/4/2010 11:34
